חלפון ואח' נ' AIG חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע

מונחת לפני תביעתם של מר אדיר חלפון, יליד שנת 1989 (להלן: "התובע") ושל גב' אסתר חלפון (להלן: "התובעת") בגין נזקי גוף שנגרמו להם כתוצאה מתאונת דרכים מיום 11.04.09 עת נסעו ברכב בנתיבי איילון (להלן: "התאונה"). AIG חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") ביטחה את הרכב בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

התובע לא טען שסובל מנכות רפואית, אך התובעת טענה זאת. מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, דר' פרידלנדר, אשר העריך כי לתובעת נותרה כתוצאה מהתאונה נכות רפואית צמיתה בגובה 3% בגין מגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי.

בתחשיבי הנזק מטעם ההגנה חלקה ההגנה על קביעות המומחה, אך לא זימנו אותו לחקירה נגדית על חוות דעתו.

מאחר והצדדים לא קיבלו את הצעת בית המשפט מיום 2.07.12 לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב') והתיק נקבע לדיון הוכחות.

דיון הוכחות התקיים ביום 13.10.13, בו העידו התובע והתובעת. אקדים ואומר שעדות התובעת הייתה קוהרנטית, מתאימה למסמכים שהוגשו ואמינה בעיני. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בסיום ההוכחות.

טענות הצדדים

ב"כ התובעים המלומד טוען כי הוא הוכיח את הפסדי ההשתכרות של התובעת בהגשת שומות המס מהן עולה שיש ירידה משמעותית בהכנסותיה בשנים 2010 ו-2011 לאחר התאונה. אם ב- 2009 הייתה לה הכנסה של 90,745 ₪ שנתי ברוטו וב- 2007 119,789 ₪ וב- 2008 67,933 ₪ אזי ב- 2010 (השנה שבאה לידי ביטוי השפעת התאונה כיוון שפחות ילדים נרשמו לגן) יש ירידה בסך 48,894 ₪ בשנה וב- 2011 הירידה נמשכת ל- 47,124 ₪. ב"כ התובעת הוסיף וטען שהייתה ירידה גם בהכנסות הבעל בגלל שהתובעת הייתה עזר כנגדו.

ב"כ התובעת המלומד הפנה להלכה לפיה חזקה שהנכות הרפואית שווה לנכות התפקודית ולכן הוא ביקש לבצע חישוב אקטוארי. לדידו בעוד ש לגבי העבר יש לפצות את התובעת לפי חישוב ההפסד בפועל, לגבי העתיד יש לקחת השכר לפני התאונה ולחשב חישוב אקטוארי עד גיל 70 כיוון שהתובעת עצמאית.

בנוסף נטען שיש לפסוק לטובת התובעת הוצאות רפואיות. התובעת צרפה מסמכים על טיפולים רפואיים. היא צרפה קבלות חלקיות אומנם, אך ברור שלכל ביקור רפואי התובעת נוסעת, צריכה לשלם חניה, משככי כאבים וכדומה. כמו כן ביקש לפסוק לה גם הוצאות לעתיד.

התובעת גם מתקשה לתפקד בעבודות הבית, אימה ובני המשפחה עוזרים לה. לדידו של ב"כ התובעת, הימנעות ההגנה מחקירה נגדית של הבן בעניין העזרה בבית, מהווה חיזוק וסיוע לעדות התובעת לגבי זה שהיא מתקשה לתפקד בבית ובני המשפחה מסייעים ועושים העבודות במקומה. משכך, צריך לפסוק לתובעת הן עבור העבר והן לעתיד בגין העזרה בבית. לעניין הנזק הלא ממוני, התובעת העידה שיש לה נכות וכאבים קשים מאוד ולכן צריך לפסוק לה קרוב מאוד לפיצוי המקסימלי.

ב"כ הנתבעת המלומדת טענה לגבי תביעת התובע שפגיעתו בתאונה איננה "נזק גוף" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד. לפי מוצג 25 המצורף לתצהירו של התובע לא נמצאו כל ממצאים. המדובר בנזק של מה בכך והפיצוי צריך להיות בהתאם. לפיכך ובכל המתייחס לתובע 2 התבקשתי לדחות את התביעה ולחייבו בהוצאות הנתבעת. לחילופין לקבוע כי המדובר בנזק של מה בכך ולפסוק סכום סמלי.

לעניין התובעת, טענה ב"כ הנתבעת המלומדת שבסיס תביעתה נגוע בחוסר תום לב שכן חל שינוי מהותי במבנה העסקי של התובעת שהתגלה רק בחקירה הנגדית. התובעת עברה ממצב שותפות למצב של עובדת עצמאית לבדה. במסגרת השותפות, היא השתכרה 119,789 ₪. ב 2008 מוצג 27 לתיק המוצגים השתכרה התובעת כ- 56,000 ₪ ו- 11,936 ₪ מהעסק, מה שאומרת התובעת זה שב- 2008 התפרקה השותפות והיא הפכה להיות עובדת יחידה בעסק שלה, בעלת הבית היחידה בעסקה. שנת 2009 הייתה שנת שיא בהכנסותיה מעסקה החדש. התובעת לא הבהירה באיזה שלב פורקה השותפות, אם זה היה לפני או אחרי ההרשמה.

לטענת ב"כ ההגנה השנה האמתית שבאה לידי ביטוי יכולתה הניהולית לנהל לבד את הגן היתה ב- 2010 לכן נתוני התביעה שגויים בעיקרם ולכן צריך להתייחס לעסק כאל עסק חדש.

יתרה מזו, המדובר בנכות של 3%, שאינם מעידים אפילו על הגבלה קלה, ואין מקום להיענות לדרישת ביצוע חישוב אקטוארי או לפי הפסד בפועל. חישוב אקטוארי לפי 3% עד גיל 70, למגבלה אשר אינה מגיעה אפילו כדי שליש של הגדרת מגבלה קלה בספר התקנות של המל"ל הינו לכל הפחות תמוהה ובוודאי שאין לו מקום.

הכנסות התובעת לשנת 2010 עמדו על 48,894 ₪ והכנסות ב- 2011 עמדו על 47,124 ₪ מתייחסת להכנסות מהעסק. אם כי לתובעת יש הכנסות נוספות פסיביות שכן חישוב המס נעשה על בסיס של 65,043 ₪.

לדידה של ההגנה יש לדחות את טענת התובעת לפיה היא נזקקת לעזרת צד ג' בהיקף של פעמיים בשבוע על ידי אמה בת 67 שעושה עבורה את עבודות הבית הקשות. גם לא הוצגו קבלות על התשלומים הנטענים.

ב"כ הנתבעת טענה עוד שהדרישה לגבי טיפולים רפואיים עתידיים, אין לה בסיס לא בחוו"ד מומחה ביהמ"ש ולא במסמכים הרפואיים שהמציאה התובעת כשהמסמך האחרון הוא מלפני 3 שנים.

גם את קביעת ד"ר פרידלנדר לעניין תקופת אי הכושר בין 4-6 שבועות חסרת חשיבות שכן לא הוכחה היעדרות בפועל.